החלטה בתיק ת"א 60108-03-11

בפני בקשת הנתבעת לחייב התובעים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת, מכח הוראות תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. הבקשה הועברה לטיפולי משהליכי גישור בין הצדדים לא צלחו, בהתאם להחלטתי מיום 25.7.11 ועל יסוד החלטתה של כב' השופטת ע' זינגר מיום 18.3.12.

עסקינן בתביעה על סך נומינלי של 131,336 ש"ח לפיצוי התובעים בגין נזקים שונים, שלפי הנטען נגרמו להם עקב שירותי ראיית חשבון שהעניקה להם הנתבעת, בגין ניהול משא ומתן שלא בתום לב ובגין עגמת נפש שנגרמה לתובעים, לפי הנטען. עוד התבקש צו להשבת שיקים, שלפי הנטען ניתנו לנתבעת במסגרת ההתנהלות שבין הצדדים.

לטענת הנתבעת, יש לחייב את התובעים בהפקדת ערובה בסך 50,000 ש"ח לשם הבטחת הוצאותיהם, הן נוכח מצבם הכלכלי הרעוע של והן שעה שהלכה למעשה, עסקינן בתביעה שסיכוייה אינם גבוהים ואשר הוגשה על מנת לנסות ולמנוע מהתובעת להיפרע מאת התובעים את שכר טרחתה, שלא שולם, ובגינו אף הוגשו שיקים שנמסרו לה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.  הבקשה נתמכה בתצהיר מטעם המבקשת, בו נטען כי נודע למצהיר (אחד ממנהלי המבקשת), כי  מצבם הכלכלי של התובעים, שהתנהלותם העסקית איננה מסודרת, רעוע, כמו גם בהעתק טופס הבקשה לביצוע השיקים שהוגשו ללשכת ההוצאה לפועל ובהעתק שיק שעשה תובע 5 (כפי הנראה בחשבון עסקי של מי מן התאגידים התובעים) אשר כפי הנראה חולל נוכח הגבלת החשבון.

התובעים מכחישים את הטענה בדבר מצבם הכלכלי הרעוע, ואף מבהירים, כי אין בבקשה כל התייחסות באשר לסיכויי התביעה (הוא אחד השיקולים שיש לשקול עת נבחנת השאלה האם לחייב תובע בהפקדת ערובה אם לאו). מאסמכתאות שצירפו התובעים לתגובתם (מכתב רואה החשבון המלווה כמו גם תדפיסי חשבון בנק) עולה, לכאורה, כי מצבם איתן וכי פעילות התובעת 1 בחשבונה בבנק הפועלים תקינה. באשר לשיק שצורף לבקשה, טוענים התובעים כי השיק בוטל, ולא חולל מחמת הגבלת החשבון.

בתשובתה התייחסה הנתבעת בין היתר לכך שעל פי הנטען באסמכתא מטעם התובעים עצמם, הם הגיעו להסדרים שונים עם צדדים שלישיים, ובנסיבות אלה, גם לטענת התובעים עצמם מצבם רעוע.

עיינתי בכתבי הטענות, על צרופותיהם. שוכנעתי, כי דין הבקשה להידחות.

בניגוד לנטען על ידי הנתבעת בבקשתה, מסגרת הדיון בענייננו נגזרת הן מהוראות תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -  1984 (להלן: " התקנות"), ככל שבעניינם של נתבעים 5 ו-6 עסקינן, והן מהוראות סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט - 1999 (להלן: " חוק החברות" ), ככל שבעניינו של תובע שהוא תאגיד עסקינן.

באשר לתובע בשר ודם, כידוע, הכלל הוא, כי ערובה להבטחת הוצאות הנתבע תופקד בערכאה הדיונית במקרים חריגים  בלבד (השוו: ר"ע 2448/98ד' מיוחס נ' רוזן פ"ד נג(3), 145, 149).  שכן אל מול הרצון למנוע תביעות סרק יש גם להקפיד על זכות הגישה לערכאות הקנויה לכל, גם לתובעים חסרי אמצעים (לזכות הגישה לערכאות ולמצבו הכלכלי של תובע בכל הנוגע עם ערובה להוצאות הנתבע השוו, למשל ובהתאמה: ע"א 733/85 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ פ"ד נא(3) 577, 628 וע"א 544/89 אויקל תעשיות בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת פ"ד מד(1) 1047).

באשר לתובע שהוא תאגיד, קובע הדין, כי "... הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין..." (סעיף 353א לחוק החברות).

לא שוכנעתי מהבקשה ומן התשובה כי אמנם קיימות נסיבות חריגות המצדיקות חיובם של תובעים בשר ודם בהפקדת ערובה, ובאשר לתובעים 1 עד 4, שוכנעתי כי נסיבות המקרה שבפנינו מצדיקות שלא לחייבם להפקיד ערובה כתנאי להמשך ההליכים בעניינם.

ראשית, הואיל והבקשה עצמה הוגשה ללא כל התייחסות והפרדה בין תובעים 1 עד 4, שהם תאגידים ובעניינם חלה כאמור מסגרת נורמטיבית שונה מזו שלפיה התבקש לחייבם בהפקדת הערובה, ובין תובעים 5 ו-6, תובעים בשר ודם.  הרציונל העומד מאחורי האפשרות לחייב תאגיד בהפקדת ערובה, בין היתר, הוא החשש שמא הגבלת אחריותם של בעלי המניות תמנע אפשרות להיפרע מאישיות משפטית מוגבלת. במקרה שלפנינו, כאמור, על פניו לא מתעורר חשש קונקרטי שכזה, שעה שהתביעה הוגשה גם מטעמם של מי שהם, ככל הנראה בעלי העניין הרלוונטיים או לכל הפחות מנהלי התובעים (כעולה מתצהירו של תובע 5 בתגובה).

שנית, שעה שגם לגופה, חזקה כי הנתבעת, שנתנה שירותי ראיית חשבון לתובעים (או למי מהם) יכולה היתה לפרט ולהבהיר את טענותיה הכלליות בדבר מצב כלכלי רעוע ולהבחין בהן בין כלל התובעים השונים. לעניין זה, הטענה לפיה הוגשה בקשה לביצוע שיקים איננה יכולה לשמש, על פניה, כראיה לכאורה בדבר מצבו הכלכלי הרעוע של מי מיחידי התובעים. הלכה למעשה, אף לא שוכנעתי מהראיות לכאורה שהונחו לפני, גם אם אניח שמי מן התובעים חבים כספים לאחרים, חובות שלטענתם הוסדרו, כי לא יוכלו לפרוע סכומי הוצאות שיושתו עליהם ככל שתובענתם תידחה, במיוחד בהתחשב בסכום התביעה. שעה שהבקשה התייחסה לכלל התובעים כמקשה אחת, אף לא היה מקום לצפות מהתובעים עצמם לבצע אבחנה קונקרטית בין מי מיחידיהם. לענייננו, גם אם יכול ואחד מן התובעים, או אפילו כלל התובעים שהם בבחינת תאגיד, מצוי בקשיים כלכליים כאלה או אחרים, לא ראיתי כל ראיה לכאורה שיש בה כדי לשכנע שהנתבעת לא תוכל להיפרע הוצאותיה, ככל שתיפסקנה, ולו מאת תובעים 5 ו- 6. גם לו אניח כי חשבון תובע 5 הוגבל (ואיני קובע כל מסמרות בדבר), הרי שעיון בשיק מגלה כי ככל הנראה עסקינן בחשבון עסקי (והנתבעת אף לא הכחישה זאת אף בתשובתה), כך שאין בו כדי ללמד על מצבו הכלכלי של תובע 5 לאשורו, ובוודאי שלא על מצבה של תובעת 6.  ממילא הדין מורנו כי אין לחסום תובע בשר ודם מניהול תובענתו אפילו היה בחזקת עני, אלא בנסיבות חריגות  (שאינן הנסיבות שבפני). מנגד, הוצגו בתגובת התובעים ראיות לכאורה שיש בהן כדי להניח את הדעת בכל הנוגע לאפשרות שמי מן התובעים יוכל לפרוע את הוצאות התובעת, ככל שתיפסקנה.

שלישית, הואיל והלכה למעשה, אף לא היתה כל התייחסות קונקרטית מטעם הנתבעת בבקשתה לשאלת סיכויי התביעה (הגם שאכן, מכתב ההגנה המפורט עולה בבירור כי קיימת מחלוקת עובדתית של ממש, שתהא צריכה בירור). בעניין זה, גם אם לכאורה ניתן להעלות תהיות באשר לסיכוייה של התובענה להתקבל בגין מלוא ראשיה (בדגש על הסכומים הנתבעים בגין ניהול משא ומתן בתום לב, עגמת נפש ופיצויים עונשיים), הרי שלא ניתן לשלול בשלב טרומי זה (גם לאחר הגשת כתב ההגנה) את סיכויי התובענה להתקבל בגין עיקרי הסעד הנתבע.

רביעית, שעה שסכום ההפקדה שהתבקש, העולה על שליש מסכום התביעה, אף אינו מידתי ביחס לסכום הוצאות משוער, ככל שיחויבו מי מן התובעים בתשלומו.

האמור לעיל מוביל למסקנה, שהנתבעת לא שכנעה כדבעי, כי מאזן האינטרסים שבין הצדדים מוביל לחסימת זכות הגישה לערכאות של מי מהתובעים - גם אלו שהם בבחינת תאגיד, ובוודאי בעניינם של תובעים 5 ו - 6, תובעים בשר ודם -   על דרך הוראה לחייבם בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות, ככל שיחויבו בתשלומן בתום ההליך.

סיכומם של דברים, הבקשה לחייב התובעים בהפקדת ערובה נדחית.

הנתבעת תישא בהוצאות התובעים בסך כולל של 750 ש"ח.

תואיל המזכירות להמציא החלטתי לצדדים וכן להעביר העתק הימנה לכב' השופטת ע' זינגר.

ניתנה היום, כ"ה  אדר תשע"ב, 19 מרץ 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: